פסק-דין בתיק ב"ל 40790-10-12

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים בענף נפגעי עבודה, שסיכמה דיוניה ביום 19.8.2012 (להלן - הועדה).

2.         הועדה קיימה שתי ישיבות, בתאריכים 20.5.2012 ו- 19.8.2012 וקבעה למערערת 15% נכות לפי פריט ליקוי 37(7) א-ב לתוספת ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן - תקנות הנכות), וכן הפעילה תקנה 15 במחצית, כך ששיעור נכותה הכולל של המערערת עומד על 19%.

3.         טענות המערערת :

א.        על-פי הנתונים הרפואיים העולים מהמסמכים השונים מצבה של המערערת מצדיק קביעת נכות בשיעור 20% ולא כפי שקבעה הועדה.

ב.         התייחסות הועדה לאמור בחוות-הדעת של ד"ר קרת מטעם המערערת לוקה בחסר, במיוחד שעה שהפערים בממצאי הבדיקות בין ד"ר קרת לועדה אינם גדולים ונדרש לכן הסבר מדוע לא מצאה הועדה לנכון לקבוע שיעור נכות כפי שהמליץ.

ג.         הועדה לא התייחסה כראוי למכלול התיעוד הרפואי שהונח בפניה, לרבות מסמכים רפואיים בדבר אשפוזים, מסמכים המצביעים על טיפול בכאבים, וכן תוצאות בדיקת CT.

ד.         דרך הבדיקה של הועדה לוקה בחסר, בין השאר משלא ביצעה בדיקה של טווח התנועות במעבר משכיבה לקימה.

4.         טענות המשיב :

א.        הטענה כי שיעור הנכות שנקבע אינו מתאים למצבה של המערערת הינה בגדר טענה שברפואה.

ב.         ניתן ללמוד מפרוטוקול הדיון בועדה כי הועדה מצאה ממצאים שונים מאלה שמצא ד"ר קרת ודי בכך כדי לצאת חובת ההנמקה של הועדה  בכל האמור בהתייחסות לחוות-דעתו.

ג.         הטענה כי דרך הבדיקה לוקה בחסר הינה בגדר טענה שברפואה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.         אני מקבלת את עמדת המשיב כי הטענות בנוגע לדרך הבדיקה ובאשר ליישום פריט הליקוי הינן בגדר טענות שברפואה. מפרוטוקול הועדה מיום 20.5.2012 עולה כי הועדה ערכה בדיקה קלינית מפורטת, ציינה כי המערערת עולה ויורדת ממיטת הבדיקה, ציינה את מידת הטית הגב לצדדים ואפשרות ביצוע תנועות סיבוביות, אפשרות הכיפוף והמרחק אליו מגיעות הידיים, מבחן SLR, וכן מדדה היקף שרירים בגפיים התחתונות, החזרים ותחושה. בנסיבות אלה אין לומר כי יש מקום להתערבות בית הדין באשר לבדיקה שבוצעה באשר למידת ההגבלה בתנועות עמוד השדרה.

6.         לא מצאתי כי התייחסות הועדה למסמכים הרפואיים השונים לוקה בחסר. המסמכים אליו הפנה ב"כ המערערת בטיעוניו, לרבות מסמכים הנוגעים לאשפוזה של המערערת טרם הניתוח שעברה המערערת בגבה, אינם בגדר מסמכים מהותיים המחייבים התייחסות מפורשת.

7.         לפני הועדה הונחה חוות-דעתו של ד"ר קרת מטעם המערערת מיום 17.1.2012, שקבע כי למערערת נותרה נכות בשיעור 20% לפי פריט ליקוי 37(7) ב' לתוספת לתקנות הנכות התואמת את ההגבלה הבינונית ממנה היא סובלת. עוד המליץ ד"ר קרת שלא להפחית מנכותה בגין מצב קודם מאחר ולא סבלה מהגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני קודם לתאונה.

            באשר לחוות-דעת זו קבעה הועדה בסעיף 23 לפרוטוקול מיום 20.5.2012 כי:

                        " הועדה עיינה בחוות-דעתו של ד"ר קרת ולמדה אותה על בוריה. הועדה מסכימה עם עיקר ממצאיו והן עם שיקוליו באשר לאי הפחתה של מצב קודם. יחד עם זאת, קובעת הועדה כי חומרת מגבלותיה אינה מגיעה לשיעור עליו המליץ ד"ר קרת וקובעת נכות צמיתה בשיעור 15% לפי סעיף 37(7)א-ב".

8.         יש לקבל את עמדת המערערת כי אין באמור להוות הנמקה מספקת לעניין קבלה חלקית של האמור בחוות-הדעת. אין די בכך שבסעיפים אחרים של הפרוטוקולים מצויים ממצאים שיתכן וחלקם אינם זהים לחלוטין לאלו שמצא ד"ר קרת כדי להוות התייחסות ראויה ומנומקת לאמור בחוות-הדעת. הועדה הסתפקה בציון כי "חומרת מגבלותיה אינה מגיעה לשיעור עליו המליץ ד"ר קרת", מבלי לפרש את ההבדלים בין חומרת המגבלות שמצאה היא לעומת אלה שמצא ד"ר קרת. ראוי היה שאילו אכן היתה הועדה מוצאת ממצאים שונים כבסיס לקבלה חלקית של חוות-הדעת - היתה מפרשת מהם אותם ממצאים שהביאו אותה למסקנתה כי יש לקבל את חוות-הדעת באופן חלקי. זאת לא עשתה הועדה, ולכן יש לקבל את הטענה כי נפל פגם בהנמקתה באשר לחוות-הדעת.

9.         לאור האמור לעיל - על כן, הערעור מתקבל בזאת.